החלטה בתיק בש"פ 3311/14

1.       בפני בקשה שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 17.5.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 40137-02-13 בבית משפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 20.2.2013, המייחס לו שני אישומים, שעניינם עבירות מין ואלימות במשפחה.

3.        על פי עובדות האישום הראשון, במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת כתב האישום נהג המשיב לכפות על בתו (להלן: המתלוננת), שהייתה קטינה בחלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, קיום יחסי מין עמו, כאשר שהו לבד בביתם, לרבות החדרה של איבר מינו לאיבר מינה, החדרה של איבר מינו לפי הטבעת שלה וכפייתה של המתלוננת לבצע בו מין אוראלי. זאת, תוך שהוא מסב לה כאב וחבלות ומתעלם מזעקותיה. במספר מקרים, לאחר שהגיע לפורקן מיני בתוך גופה של המתלוננת מבלי לעשות שימוש באמצעי מניעה, הורה המשיב למתלוננת ליטול כדורים (שהתבררו כגלולות למניעת היריון), אשר גרמו לה לסחרחורות ודימומים. בנוסף, כך על פי כתב האישום, המשיב אף איים על המתלוננת כי אם תספר על מעשיו יפיץ שמועה שהיא מקיימת יחסי מין עם אחיה. כתוצאה ממעשיו של המשיב סבלה המתלוננת מדיכאון ומחוסר תאבון וחיה בביתה בטרור ובאימה. בגין מעשים אלו יוחסו למשיב בגדרו של אישום זה העבירות הבאות: עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (מקרים רבים מאד), לפי סעיפים 351(א) ו-351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות סעיפים 345(א)(1), 345(ב)(3) ו-347 לחוק זה; ניסיון לביצוע עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (מקרים רבים מאד), לפי סעיפים 351(א) ו-351(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 25, 345(א)(1), 345(ב)(3) ו-347 לחוק זה; וכן הדחה בחקירה (מספר מקרים), לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

4.        על פי עובדות האישום השני, במהלך 20 השנים שקדמו להגשת כתב האישום, נהג המשיב להכות את אשתו (להלן: ס') בכל חלקי גופה ולאיים עליה כי ירעיל אותה או ירצח אותה בדרך אחרת. כתב האישום מפרט בהקשר זה כמה אירועים: באחת הפעמים, בשנת 1998, כאשר ס' הייתה בחודש השישי להריונה, היכה אותה המשיב בחוזקה בעקבות סירובה לקיים עימו יחסי מין, מעשה שהוביל להפלת העובר; במקרה נוסף, המשיב השליך סכין לעברה של ס' על מנת לחבול בה, וזו ננעצה בידה; במקרה אחר, הכה המשיב בחוזקה בראשה של ס' באמצעות נעל. בשל מעשי האלימות, ס' נמלטה מספר פעמים לבית הוריה וקרובי משפחתה. בגדרו של אישום זה יוחסו למשיב בגין מעשים אלה העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) (מקרים רבים מאד), לפי סעיף 382 לחוק העונשין; וכן איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו (ובהן עדויות של המתלוננת, ס' ובני משפחה נוספים, וכן תיעוד רפואי התומך בגרסאותיהן של המתלוננת ו-ס'). כמו כן, נטען בבקשה כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר סטטוטורית (מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים) וכן כי מעשיו שנעשו באלימות רבה, באכזריות, וללא שליטה בדחפיו, מעידים על מסוכנות רבה המקימה גם היא עילת מעצר (מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים).

6.        ביום 20.2.2013 וביום 28.2.2013 התקיימו דיונים בבקשה זו ובמהלכם ביקש בא-כוחו של המשיב דחייה לצורך לימוד של חומרי החקירה. ביום 3.3.2013 התקיים דיון נוסף בבקשה, ובמהלכו הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, אך ביקש כי תבוצע השלמת חקירה שבסופה ייקבע מועד נוסף לדיון. ביום 21.3.2013 נדחה הדיון הנוסף שנקבע לדיון בבקשה בהסכמת הצדדים. בסופו של דבר, ביום 29.4.2013 הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ת' כתילי) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. הוא הוסיף וקבע כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר סטטוטורית וכן כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בשל כך שכל המעורבים הינם בני משפחה אחת ולנוכח העובדה שבני משפחה התומכים במשיב אף פנו למתלוננת ול-ס' וביקשו מהן לחזור מתלונותיהן. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי רעולי פנים אף פרצו לבית המשפחה ואיימו על המתלוננת ועל ס' באמצעות נשק. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי למשיב עבר פלילי הכולל שש הרשעות קודמות, ארבע מתוכן בעבירות של תקיפה. בית המשפט המחוזי לא ראה היתכנות לקיומה של חלופת מעצר שיהיה בה כדי לשלול את מסוכנותו של המשיב.

7.        לאחר שמשפטו של המשיב טרם הסתיים לאחר 9 חודשי מעצר, הוגשה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 11.11.2013 קיבל בית משפט זה את בקשת המבקשת, בהסכמת בא-כוח המשיב, והורה על הארכת מעצרו ב-90 ימים (בש"פ 7642/13, השופט נ' סולברג). ביום 5.2.2014 הוריתי אני על הארכת מעצר שנייה של המשיב ב-90 ימים, שניתנה גם כן בהסכמת בא-כוחו (בש"פ 931/14). הבקשה שבפני היא, כאמור, בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב.

טענות המבקשת

8.        בראש ובראשונה, המבקשת טוענת כי צריכה להכריע את הכף המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב, הן לנוכח העבירות המיוחסות לו והן לנוכח עברו. המשיב ביצע לכאורה עבירות מין חמורות בבתו תוך התעלמות מהתנגדותה, וכן הכה באכזריות את אשתו במשך שנים. בנוסף לכך, עומד לחובתו עברו הפלילי, הכולל גם הרשעות בעבירות אלימות. המבקשת עומדת עוד על כך שמדובר במקרה של פגיעה בתוך המשפחה שכרוך במורכבות רבה מהיבטם של כל בני המשפחה. לנוכח כל אלו סבורה המבקשת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב.

9.        בבקשתה מתייחסת המבקשת גם לשלב המתקדם יחסית שבו נמצא המשפט. ביום 27.11.2013 הסתיימה פרשת התביעה, ולמעשה נדרשת ישיבה נוספת להשלמתה של פרשת ההגנה, אשר התעכבה בשל קשיים הנוגעים להתייצבות עדת ההגנה האחרונה, סבתו של המשיב. המבקשת מציינת כי בדיונים שהתקיימו בימים 13.2.2014, 23.2.2014 ו- 6.4.2014 לא התייצבה סבתו של המשיב להעיד כעדת הגנה, וכך נדחה המשך הדיון ליום 1.6.2014 כך שיוצאו צו הבאה מתוקן ואישור של הרופא המשטרתי למעצרה של העדה.

טענות המשיב

10.      המשיב ציין כי נמנע הפעם מלהסכים להארכת המעצר, בשל הקשיים הכרוכים בהתמשכותו של המעצר. בא-כוחו של המשיב הוסיף כי אמנם אין בידו להציע חלופת מעצר (ולכן נמנע מהגשתה של בקשה לעיון חוזר), אך דווקא בשל כך יש להתחשב במשיב, אשר כשלעצמו היה מוכן להסכים להארכה נוספת של המעצר, אך לא ב-90 יום (על מנת להימנע מ"היגררות" להמשך המשפט לאחר פגרת בתי המשפט).

דיון והכרעה

11.      לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי מקום להיעתר לבקשה.

12.      כלל הוא כי בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים יש לבחון את האיזון בין זכותו לחירות של הנאשם, שטרם הורשע, לבין הבטחת שלומו וביטחונו של הציבור והשמירה על תקינות ההליך השיפוטי, וזאת בשים לב לחלוף הזמן, מחד גיסא, ולמסוכנותו של הנאשם והאפשרות לאיינה, מאידך גיסא (ראו למשל: בש"פ 7296/13 מדינת ישראל נ' ניאמצ'יק, בפסקה 10 (‏5.11.2013)). העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות חמורות ביותר אשר נמשכו, לכאורה, על פני תקופה ממושכת וחשפו את רעייתו ואת ביתו, שהייתה נתונה להשגחתו לסכנה יומיומית, תוך שימוש באלימות ובאכזריות רבה. כמו כן, עברו הפלילי מבסס אף הוא את מסוכנותו הגבוהה לכאורה. לנוכח כל אלו, מחד גיסא, ולצפי בכל הנוגע להשלמת הדיונים, מאידך גיסא, היענות לבקשה היא מוצדקת ונדרשת בנסיבות העניין.

13.      ראוי כמובן שהמבקשת תוסיף לעשות כל מאמץ שנדרש מצידה לצורך הבאתה של העדה הנוספת, על מנת שהמשפט יוכל להסתיים במהרה, הכול כמובן לפי שיקול דעתו של בית המשפט הדן בו.

14.      אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 17.5.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 40137-02-13 בבית משפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏י"ג באייר התשע"ד (‏13.5.2014).